ביצירת 45°, הפרפיומר Yann Vasnier בחר להציג לא ביטוי אחד של וניל, אלא שלושה. Vanilla Absolute, Madagascar CO₂ Vanilla ו-Natural Vanillin מקבלים כאן תפקידים שונים, כאשר דבש ובנזואין מוסיפים חום, עומק ומרקם.

זו נקודה חשובה, מפני שכאן כבר בתוך בושם אחד אפשר להבין מדוע "וניל" אינו חומר בעל קול יחיד. ביטוי אחד יכול להרגיש עשיר וכהה יותר, אחר יכול להציג צד ליקרי, והוונילין מחבר את המבנה אל הרכות הקרמית והמוכרת יותר שאנחנו מקשרים באופן אינטואיטיבי לווניל.

45° משתייך לקולקציית Nuit Rouge של טרודון, סדרה בריכוז גבוה של 20% שנועדה להציג קומפוזיציות עשירות ומרוכזות. במקרה הזה הריכוז אינו מתורגם רק לעוצמה - הוא מאפשר לשכבות הכהות להישאר מורגשות מבלי למחוק את הווניל.

בהתרשמות שלנו, זה וניל עמוק מאוד, איכותי מאוד ואלגנטי. הדבש מורגש היטב, אבל אינו הופך את הבושם לסירופ. יש בו קצה מעט מריר שמונע מהמתיקות להפוך לצפויה.

וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך מעורר תיאבון. לא ריח של עוגה ולא קינוח שאפשר לזהות מיד, אלא משהו שקשה להפסיק לבדוק. מריחים פעם אחת, מתרחקים, ואז חוזרים ליד כדי להבין מה השתנה.

עם הזמן אנחנו מרגישים שהדבש והווניל מתקרבים זה לזה. הבנזואין מוסיף חום שרפי, והצד הכהה הופך חלק יותר. הבושם נשאר עשיר, אבל אינו מאבד את האלגנטיות שלו.

בעינינו יש בו גם משהו ליקרי עדין. לא אלכוהולי במובן של הבושם הבא בכתבה, אלא גוון שמעמיק עוד יותר את התחושה של חומר גלם עשיר ומרוכז.

למרות כל העושר הזה, הוא מרגיש לנו יוניסקס לחלוטין. הוא אינו נשען על מתיקות "רכה" מצד אחד או על עציות קשוחה מצד שני. האיזון נמצא באמצע.

45° הוא נקודת פתיחה מצוינת לכתבה הזאת מפני שהוא מוכיח את הטענה המרכזית שלה כבר בתוך בקבוק אחד: אפילו וניל עצמו יכול להופיע בכמה קולות שונים.

BALENCIAGA BEAUTY לא בחרו בשם XXL במקרה. ההגזמה היא חלק מהרעיון. הבית עצמו מקשר את השם לנפחים המוגזמים המזוהים עם הקוטור של בלנסיאגה, והבושם מנסה לעשות לווניל משהו דומה.

במרכז נמצאת פרשנות של Black Vanilla Elixir, עטופה במאסק, קינמון וגוון ליקרי. כבר על הנייר ברור שהמטרה אינה ליצור וניל שקוף או מינימליסטי.

בהתרשמות שלנו הוא עמוק, עשיר, גורמנדי ומשכר. אבל גורמנדי לא חייב להיות אכיל.

כאן הווניל כמעט נוזלי. הוא מזכיר לנו משקה וניל כהה עם אלכוהול, כזה שכמעט אפשר לדמיין את החום שלו עוד לפני שטועמים. הקינמון אינו הופך אותו לעוגייה. הוא נותן למשקה הדמיוני הזה תבלין וחום.

יש גם הבדל מעניין בינו לבין 45°. שניהם עמוקים, שניהם עשירים ושניהם מעוררים אצלנו תגובה כמעט קולינרית - אבל הם עושים זאת בשתי דרכים שונות לחלוטין.

ב-45° אנחנו רוצים לחזור ולהריח. כאן כמעט מתחשק לנו לקחת לגימה.

זה גם אחד הבשמים שבהם המילה Extrait מתאימה לאופי. הוא אינו מנסה להיעלם לתוך העור. בהתרשמות שלנו הוא עמיד מאוד, בעל שובל ונוכחות ברורה.

והנוכחות הזאת חשובה להבנת הרעיון: XXL אינו רק שם על הבקבוק. כל הקומפוזיציה מרגישה כאילו לקחו את הווניל והגדילו את הנפח שלו.

הפרפיומרית Alexandra Monet בחרה להציג כאן וניל בצורה שכמעט הפוכה מהדימוי המקובל שלו.

במרכז נמצאים שני סוגים של וניל: Bourbon Vanilla Absolute בעל פנים ליקריים, ו-Vanilla Tahitensis בעלת צד קרמי שמזכיר מעט שקדים. אלא שמולם ניצב גלבן - חומר ירוק, שרפי וחד שמסיט את הקומפוזיציה כולה לכיוון אחר.

גם ברוש, תאנה, מסטיק, ילנג-ילנג, סנדלווד ובנזואין משתתפים במבנה, אבל הניגוד בין הירוק לבין הווניל הוא זה שמגדיר אותו.

בהתרשמות שלנו זה קודם כל וניל ירוק. לא וניל שעליו הניחו כמה עלים לקישוט, אלא וניל שהירוק שינה את האישיות שלו.

הרושם של דשא שזה עתה נקצר מופיע אצלנו כמעט מיד. ובאותו זמן קיים שם משהו טעים וממכר. לכן התמונה של כוס משקה וניל ליד דשא טרי מרגישה לנו מדויקת כל כך.

הסתירה היא בדיוק הקסם. טרי אבל לא רענן במובן הקלאסי. גורמנדי אבל לא קינוח. ירוק אבל עדיין חם.

עם הזמן הצד הירוק אינו נעלם אלא מתרכך, והווניל נעשה ברור יותר. זו גם אחת הסיבות שאנחנו חוזרים להריח אותו שוב ושוב - היחסים בין שני הצדדים משתנים.

זה לא בהכרח בושם לכל אחד, ואנחנו דווקא רואים בזה יתרון. יש בשמים שמנסים להיות אהובים מיד. כאן נדמה שהמטרה היא קודם כל להציג רעיון.

ולכן גם מי שבסופו של דבר יחליט שהוא אינו רוצה ללבוש אותו, עדיין יכול ללמוד ממנו משהו על וניל.

כאן אנחנו חוזרים לצד הגורמנדי יותר של הווניל, אבל חשוב להפריד בין גורמנדי לבין ריח של מאפייה.

אלתאיר אינו מזכיר לנו עוגה או מאפה. הוא מזכיר משקה.

בבסיס נמצאים Bourbon Vanilla, פרלין ועץ גואיאק. מעליהם קינמון והל, ופריחת התפוז מכניסה אור למבנה שאחרת יכול היה להפוך לכבד מאוד.

הפתיחה אינה רק מתוקה. הברגמוט והמנדרינה מעניקים לה תנועה לפני שהבושם מתחיל להתחמם ולהתעגל.

ואז מגיע החלק שאנחנו אוהבים בו במיוחד - התחושה של וניל חם ועשיר, עטוף בתבלינים, עם גוון שמרגיש לנו כמעט אלכוהולי.

זה גורמנד מסוג אחר. לא צלחת על שולחן, אלא כוס ביד.

בהתרשמות שלנו הוא נוכח, עוטף ומחמם. הוא יושב יפה במיוחד בתוך התמונה החורפית הזאת: סוודר עבה, חדר חם ושלג מעבר לחלון.

אבל החום שלו אינו מגיע רק מהמתיקות. הקינמון, ההל והעץ נותנים לו מבנה, ולכן גם כשהווניל והפרלין נעשים ברורים יותר הוא אינו קורס לתוך סוכר.

וזו נקודה שמבדילה אותו גם מוונילה XXL. שניהם מזכירים לנו משקה, אבל בעוד שהאחד שייך לבר חשוך ולכוס עם אופי ליקרי ברור, אלתאיר מרגיש לנו רך, עוטף וחורפי יותר.

הפרפיומר Clement Gavarry יצר את הבושם סביב משחק של ניגודים: תבלין מודרני, פרי מימי, פרחים אווריריים ועצים חמים סביב לב של וניל.

בפתיחה הפלפל הוורוד, התפוח וגבישי הסוכר מונעים ממנו להתחיל כווניל כבד. לאחר מכן Cashmere Wood, יסמין ושושן מרככים את המעבר אל הבסיס.

ושם נמצאים הבנזואין, הווניל, הסנדלווד והאגרווד - חומרים שנותנים לו חום בלי להפוך אותו לדביק.

אבל כל זה עדיין לא מסביר למה אנחנו אוהבים אותו.

בהתרשמות שלנו זה וניל רגוע, נעים ומנחם. הוא גורם לנו לרצות להריח אותו שוב על אדם שכבר נמצא קרוב אלינו.

לא מדובר בבושם שצריך לגרום לאדם זר להסתובב אחריכם ברחוב. הוא עושה משהו אחר - הוא גורם למישהו שכבר קרוב לרצות להתקרב עוד קצת.

יש בו משהו שפותח את הלב.

ועל בד התחושה הזאת נעשית אפילו יפה יותר. צעיף, חולצה, סוודר - הריח נשאר שם ומתחבר לזיכרון של האדם שלבש אותם.

אולי זו הסיבה שהשם "Skin" מרגיש כאן נכון. לא מפני שהוא חסר נוכחות, אלא מפני שהמרחק שבו אנחנו הכי אוהבים אותו הוא המרחק שבין אדם אחד לאדם אחר.

מבין ששת הבשמים בכתבה זה כנראה הבושם שממחיש בצורה הטובה ביותר שווניל לא חייב להיות "טעים" כדי לעורר רצון לחזור ולהריח אותו. לפעמים המשיכה היא רגשית הרבה יותר.

הפרפיומר ומייסד הבית Aurélien Guichard לקח כאן את הרעיון של ונילה פאודר והעמיק אותו.

גרסת ה-Extrait אינה רק אותה נוסחה בריכוז גבוה יותר. היא כוללת מינון גבוה יותר של Madagascar Vanilla Absolute, ובנוסף נכנסת לתמונה Tonka Bean Absolute מוונצואלה.

הטונקה משמשת כאן כחומר פודרתי טבעי. היא מוסיפה נפח, עגלגלות וחום, אבל המבנה עדיין נשען על הניגוד שמגדיר את ונילה פאודר מלכתחילה - וניל כהה מול פודרות לבנות מודרניות.

בהתרשמות שלנו התוצאה אינה רכה כפי שהמילה "Powder" אולי גורמת לצפות.

זה וניל יבש. חד. מאוד שונה.

הוא אינו מתבלבל לגבי הכיוון שלו ואינו מנסה להיות חמוד. יש בו ביטחון כמעט פורמלי.

ולכן הדימוי של חולצה לבנה מגוהצת וחליפה שחורה מרגיש לנו נכון כל כך. מבחוץ - סדר, דיוק ושליטה. מבפנים - חום.

הווניל מספק את הלב החם הזה, אבל הפודרתיות והטונקה נותנות לו מסגרת ברורה. הוא לא נמס לתוך העור כמו ונילה סקין ולא הופך למשקה כמו אלתאיר או ונילה XXL.

הוא נשאר זקוף.

בהתרשמות שלנו הוא גם עמיד ונוכח מאוד. לא בהכרח "החזק ביותר" מתוך השישה - אין צורך להפוך את הכתבה לתחרות - אבל בהחלט באותה קבוצה של בשמים שנשארים וממשיכים להיות מורגשים.

וזה סוג אחר לחלוטין של וניל מודרני: כזה שאינו משתמש במתיקות כדי למצוא חן.