מהכתיבה על בישום אל יצירת בושם

מאטוס הוא פרפיומר אוטודידקט. הוא לא למד בבית ספר מסורתי לבישום, ועבורו דווקא הדרך הלא שגרתית הזו הפכה לחלק מהאופן שבו הוא חושב ויוצר. לפני שהחל לבנות נוסחאות מקצועיות, הוא נכנס עמוק אל עולם הריח דרך כתיבה, עריכה, היכרות עם מותגים ופרפיומרים ואיסוף של בשמי וינטג'.

העיסוק המתמשך בבשמים מן העבר עורר אצלו שאלה: האם אפשר לקחת את העוצמה, החושניות והאופי שהוא מצא בפרפומריה ההיסטורית ולהחזיר אותם אל יצירה עכשווית, מבלי פשוט לשחזר את העבר?

הוא החל להתנסות בעצמו, עבר סדנאות בישום בפריז ובגראס, בנה נוסחאות, טעה, ניסה שוב - ולבסוף החל להראות את העבודה שלו לאנשים שהכיר בתעשייה. אחד מהם היה הפרפיומר Chris Maurice .

המפגש הזה הפך לנקודת מפנה. Chris Maurice זיהה בו כישרון ותשוקה והזמין אותו לעבוד כפרפיומר עם C de La Niche. עבור מאטוס, זו הייתה הכניסה המקצועית אל הצד היוצר של התעשייה - מעבר ממי שמתבונן, מריח וכותב על בישום למי שמנסח אותו בעצמו.

לא לשחזר את העבר - לפרק אותו

האהבה של מאטוס לבישום וינטג' אינה פרט ביוגרפי בלבד. היא נמצאת בלב הגישה שלו ליצירה. הוא מציין במיוחד את סגנון השיפרה כאחד העולמות הקרובים אליו ביותר, אבל גוף העבודה שלו רחב בהרבה ואינו נשאר בתוך משפחה אולפקטיבית אחת.

הרעיון המעניין הוא מה קורה למבנה מוכר כשהוא עובר דרך נקודת המבט שלו. במקום להתייחס למסורת כאל מערכת חוקים שצריך לשמר, הוא משתמש בה כבסיס שאפשר להפריע לו. חומר מוכר יכול להופיע בהקשר לא צפוי, אלמנט יפה יכול לקבל צד מחוספס, ומבנה קלאסי יכול להתפרק ולהתחבר מחדש באופן שמשנה את התחושה כולה.

מאטוס עצמו מספר שבתחילת דרכו היה עסוק יותר ברצון לזעזע באמצעות בישום מוזר ולא צפוי. עם השנים החיפוש השתנה. במקום לחפש רק את האפקט החריג, הוא מתעניין יותר בדקויות ובמסתורין שבתוך הקומפוזיציה. מה שלא השתנה הוא החיפוש אחר רגש, יופי וחדשנות.

NISHANE Unutamam - בין פיתוי לפראות

NISHANE Unutamam הוא דוגמה מצוינת לצד הבלתי מתפשר בעבודה של מיגל מאטוס. הוא נוצר עבור Experimental Collection של NISHANE ונבנה מראש כיצירה שמסרבת להיכנס בקלות להגדרה אחת.

הפתיחה הארומטית מחברת לבנדר, רוזמרין, מנטה וערער. בהמשך נכנסים יסמין, ציפורן, פצ'ולי, ענבר ואורגנו, ובבסיס קסטוריום, לוטם, טחב אלון וקרמל. על הנייר זו רשימה של תווים; בתוך הרעיון של הבושם הם הופכים למאבק בין שני כיוונים.

NISHANE מתארים את Unutamam כמי שנע בכוונה על הגבול שבין פיתוי עשיר לבין פראיות אנימלית. פרחים ועשבים יכולים להוביל לכיוון רך וחושני, בזמן שפצ'ולי, לוטם וקסטוריום מפתחים מתחתיהם צד מעושן, תעשייתי ומחוספס. אפילו הקרמל אינו בהכרח "קינוח" - הוא יוצר ניגוד מתוק בתוך מבנה הרבה פחות מנחם.

זו בדיוק הנקודה שבה הגישה של מאטוס נעשית ברורה: לא לבחור עבור הלובש כיצד הוא אמור להרגיש, אלא לבנות מתח שמאפשר לאותו בושם להיקרא בדרכים שונות.

שתי זכיות שמספרות על שני צדדים של היוצר

ההכרה בעבודה של מאטוס הגיעה גם מאחת המסגרות החשובות של הבישום העצמאי - Art and Olfaction Awards. בשנת 2020 זכה Young Hearts, שיצר עבור ACAMPORA PROFUMI, בפרס בקטגוריה העצמאית.

שלוש שנים לאחר מכן הגיע הישג נוסף מסוג אחר: Tabacco Smeraldo, יצירה תחת שמו שלו, זכה ב־2023 בקטגוריית Artisan. שתי הזכיות מעניינות דווקא כשהן עומדות זו לצד זו - האחת עבור עבודה שנעשתה לבית בישום אחר, והשנייה עבור יצירה אישית שבה מאטוס עצמו עומד מאחורי המותג והבושם.

הן גם ממקמות אותו במקום יוצא דופן בין שני עולמות: פרפיומר שעובד עבור בתי נישה בינלאומיים, ובמקביל יוצר עצמאי שממשיך לפתח שפה אישית תחת שמו.

בושם כאוטוביוגרפיה

הגישה הזו הופכת את המותג העצמאי שלו למשהו אישי במיוחד. מאטוס מספר שהבשמים שלו הם לעיתים קרובות אוטוביוגרפיים. הם יכולים להתחיל בזיכרון, בתחושה, באובססיה אסתטית או בחלק מהחיים שהוא רוצה להפוך לריח - גם כאשר הסיפור המלא אינו מוסבר למי שמריח אותם.

זו גם הסיבה לכך שהקו אינו חייב להישאר קבוע. אם היצירה היא ביטוי של היוצר, מותר ליוצר להשתנות. במקום לשמר כל בושם רק מפני שכבר הושק, מאטוס מעדיף שהקולקציה תמשיך לייצג את הזהות הנוכחית שלו.

בתוך עולם שבו מותגים רבים מחפשים שפה אחידה שקל לזהות, זו גישה כמעט הפוכה: לא לבנות נוסחה מסחרית שחוזרת על עצמה, אלא לאפשר לגוף העבודה להשתנות יחד עם האדם שיוצר אותו.

Insomnia - לילה שאינו רוצה להסתיים

החיבור של מיגל מאטוס אל KINETIC PERFUMES מברצלונה הוליד את KINETIC PERFUMES Insomnia . גם כאן הרעיון אינו בנוי סביב נוחות ושקט, אלא סביב אנרגיה, תנועה והתרגשות.

KINETIC מתארים את Insomnia כריח של לילות שבהם החיים מרגישים מעניינים מכדי לעצור ולישון. הקומפוזיציה מתחילה בעור וטבק, לצד לימון וגרגרי ערער, ובהמשך עוברת דרך תווים ימיים, סייפריול ופצ'ולי אל בסיס של ענבר, עצים ומתיקות.

אבל הסיפור של הבית חושף טוב יותר את המבנה: עור עשיר וטבק מעושן מתחלפים באפקט חד וקריר של ג'ין ולימון; מסדרון חשוך מוביל לפתע אל ים, מדורות חוף, מוזיקה ואנשים החוגגים אל תוך הלילה. הריח אינו מנסה לתאר חדר אחד - הוא נע בין סצנות.

וזה מתאים מאוד למאטוס. המוכר והזר שוב נפגשים: עור וטבק מול אוויר ימי, חושך מול רעננות חדה, עשן מול מתיקות. במקום סיפור ליניארי מתקבלת חוויה שמתפתחת כמו לילה שאי אפשר לדעת מראש לאן יוביל.

פרפיומר שאינו רוצה להיות צפוי

כשמסתכלים על הדרך של Miguel Matos, דווקא העובדה שלא התחיל במסלול המקצועי המקובל מסבירה חלק גדול מהזהות שלו. הוא הגיע לבישום כאדם שכבר הריח, אסף, כתב, חקר וגיבש דעה על מה שחסר לו - ורק אחר כך התחיל ליצור.

המעבר הזה ממבקר ליוצר יכול להיות מסוכן: הרבה יותר קל להסביר מדוע בושם עובד או לא עובד מאשר לעמוד מול נוסחה ריקה וליצור אחד בעצמך. מאטוס בחר לעשות את המעבר הזה, והכישלונות והניסויים הראשונים הפכו לחלק מהלימוד שלו.

מאז הוא יצר עבור בתי נישה במדינות רבות, פיתח מותג עצמאי וזכה להכרה בינלאומית, אבל העיקרון המרכזי נשאר דומה: לקחת את הידע על מה שכבר נעשה בעולם הבישום ולא להשתמש בו כדי לחזור על העבר, אלא כדי למצוא נקודה שממנה אפשר לסטות ממנו.

מה מחבר בין Unutamam ל־Insomnia?

על פניו, אלה שני בשמים שונים מאוד. Unutamam מתחיל בעולם ארומטי של לבנדר, רוזמרין, מנטה וערער ונכנס בהמשך אל פרחים, עשבים, קסטוריום, טחב וקרמל. Insomnia מתחיל בעור, טבק, לימון וערער, ממשיך אל ים, סייפריול ופצ'ולי ומסתיים בענבר, עצים ומתיקות.

אבל יש ביניהם חיבור מעניין: שניהם אינם נשענים על רעיון של יופי חלק וצפוי. בשניהם יש מתח בין צדדים שונים של הקומפוזיציה, ובשניהם הריח יכול לשנות כיוון תוך כדי התפתחותו על העור.

אולי זו הדרך הטובה ביותר להבין את מיגל מאטוס. לא דרך תו אחד שחוזר בכל יצירה ולא דרך "DNA" קבוע, אלא דרך הרצון לגרום לבושם להיות חי - כזה שיש בו סיפור, סתירה, זיכרון או פרט מעט משונה שמונע ממנו להפוך לעוד ניחוח מוכר.